אדם אשר מחזיק סמים לשימוש עצמי חשוף לעד 3 שנות מאסר. מי אשר סוחר בסמים צפוי לעונש כבד בהרבה ואף עד ל- 20 שנות מאסר. החזקה של עד 15 גר' מריחואנה תוגדר כשימוש עצמי, תפיסת סמים מעל לכמות זו תחשב כסחר. 0.3 גר' של קוקאין הינה הכמות המקסימאלית שעדיין תחשב לצריכה עצמית ואותה הכמות נכונה גם לגבי חומר מסוג הרואין. הן המחוקק והן בתי המשפט רואים בסמים, על כל סוגיהם, חומרים שליליים שמכרסמים בתפקודה התקין של החברה והפרט.

יחד עם זאת, קיימת הבחנה ברורה בין סוג הסם, הכמות שנתפסה, נסיבות צריכתו וכן, עברו הפלילי של האדם.

כך למשל, אדם שנתפסה אצלו כמות סמים משמעותית לא בהכרח מעיד על כוונתו לסחור באותם סמים, למרות החזקה שבחוק ולכן, ובמידה ויצליח לשכנע את בית המשפט, שמדובר, כאמור, בכמות לצריכה עצמית- אזי, שעונשו ייגזר בהתאם. ישנם לא מעט צרכני סמים שרוכשים כמות גדולה יותר,  מהמוגדרת בחוק לשימוש עצמי, וזאת מכמה סיבות ובין היתר על-מנת לצמצם את המפגש עם אותו ספק סם (צמצום מגע עם גורמים שליליים עבריניים) וכן, בכדי להוזיל את עלויות הרכישה. 

שם העבירה המלא הינו: "החזקת אגרופן או סכין שלא כדין". עבירה בניגוד לסעיף 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

מדובר, אפוא, בעבירה חמורה אשר העונש בצידה עלול להגיע לכדי חמש שנות מאסר.

עסקינן בסעיף עבירה חריג בנוף הפלילי וזאת בשל נטל ההוכחה שעובר מכתפי התביעה אל הנאשם להוכיח, כי החזיק בסכין/אגרופן לשם מטרה כשרה.

כאמור, החזקה של סכין/אגרופן מחוץ לחצרו וביתו של אדם, מקימה חזקה שמדובר בעבירה והנטל להוכיח ההפך- עובר, באופן חריג, לנאשם.

תופעת "תת תרבות הסכין" (כפי שמכונה על-ידי בתי המשפט) הביאה את בתי המשפט בשנים האחרונות להחמיר בעונשים של מי שנושאים עמם סכין וזאת ע"מ לעקור ולהרתיע את אותה אוכלוסייה מפני שימוש בכלי זה. יחד עם זאת, לא כל מי שנושא עמו סכין מחוץ לביתו וחצריו עבריין הוא ועו"ד פלילי מוכשר, ידע לאבחן בין מקרה למקרה ולהביא את לקוחו "לחוף מבטחים".

בקצירת האומר יצוין, כי "דרך המלך" הינה חיפוש מכח צו של שופט. אלא שלעיתים מתעורר הצורך לביצוע חיפוש על אתר ומבלי להצטייד בצו מבית המשפט.

טרם ביצוע החיפוש על השוטר להצביע בדבר קיימו של "חשד סביר" לדוגמא: שאותו אדם מחזיק בחפץ/חומר שהחזקתו אסורה ע"פ חוק.

בהעדר אותו "חשד סביר", החיפוש ייחשב לחוקי רק כאשר אדם נתן הסכמתו לחיפוש כאמור- ובתוך כך, שהוסבר לו אודות זכותו לסרב לחיפוש מבלי שסרובו יעמוד לו לרועץ- "הסכמה מדעת".

כאשר החיפוש בוצע באופן לא חוקי אזי שקיימת סמכות לבית המשפט לפסול את אותן ראיות שהושגו כתוצאה מחיפוש לא חוקי זה.

התשובה היא כן. ניתן למחוק רישום פלילי.

מחיקת רישום פלילי של תיק משטרה סגור תעשה בדרך של הגשת בקשה "לביטול רישום פלילי" מכח חוק המרשם הפלילי ותקנות המרשם הפלילי (אמות מידה לביטול רישומי משטרה), תשס"ט – 2009. בתקנות קיימת רשימה, לא סגורה, של שיקולים אותם ישקול הגורם המוסמך טרם החלטתו אם לבטל הרישום .

האם ניתן למחוק מהרישום הפלילי הרשעה מבית המשפט? גם כאן התשובה חיובית. אלא שבקשה מסוג זה תוגש כבקשת חנינה לנשיא המדינה (בהתאם לסעיף 18 לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, תשמ"א – 1981).

ראשית חשוב להבין שחקירה במשטרה היא עניין רציני ורצוי מאד להיוועץ בעו"ד טרם החקירה עצמה, ע"מ להימנע מפני הפללה עצמית והבטחה על שמירת הזכויות.

כמובן שלכל נחקר, על נסיבותיו השונות, והחשדות כנגדו, קו הגנה שונה אך באופן כללי ניתן להגדיר מס' כללי התנהגות שישמרו עליכם ועל זכויותכם בעת החקירה:

– לקרוא היטב את פרוטוקול החקירה ולא לחתום עליו עד אשר כל הפרטים שאמרתם אכן תועדו בפרוטוקול.

– לא להיכנס ללחץ מיותר. הליך החקירה נועד להיות מלחיץ ולא נעים אך חשוב לזכור שאם יוגש כתב אישום בסופו של דבר אזי, כל מה שאמרתם ייחשף לתביעה ולבית המשפט ולכן חשוב מאד להקפיד לומר את הדברים בצורה מפורטת כך שתשקף את כלל הנסיבות (כל זאת בהנחה שהתקבלה החלטה לשתף פעולה ולא לשמור על זכות השתיקה).

– לא לוותר על זכותם להתייעצות עם עו"ד. בהרבה מקרים, בעיקר כאשר מדובר באזרחים נורמטיבים, יש תחושה של "רק לסיים ולגמור עם זה" והחוקר לוחץ על סיום החקירה ומציין "שזה לא רציני- רק כמה שאלות". ובכן, כאמור לעיל, כל חקירה במשטרה היא עניין רציני ומומלץ מאד לנצל את זכותכם ע"פ חוק ולבקש להתייעץ עם עו"ד פלילי. בהרבה מקרים התייעצות זו תשרת אותם הלאה ותמנע חוסר נעימות גדול בהרבה.

בסופו של יום כמו שהחקירה היא דינאמית כך גם הייעוץ המשפטי ולכן אנו ממליצים, כאמור, לעמוד על זכותכם ולהיוועץ בעו"ד פלילי עובר לחקירה.

כן. לעיתים עצם ההרשעה עצמה מהווה עונש לא מידתי אשר גורר משמעויות כבדות לעתידו של הנאשם. אשר על כן, סנגור מנוסה יכול, בנסיבות מסויימת, להביא לתוצאה של אי הרשעה ובכך לחסוך מלקוחו את אי הנעימויות שמתלוות להרשעה פלילית כאמור.

ישנם לא מעט מקרים שאזרחים מן השורה מבצעים טעות (עבירה פלילית) אחת, לעיתים מפאת משבר אישי ובאופן אגבי למשבר זה.

במקרים אלו קיימת אפשרות שבית המשפט יעדיף למחול לנאשם ולא להעמידו בסיכון שעלול להשחיר את המשך חייו.

הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר באנשים צעירים שההרשעה תפגע בהם באופן קונקרטי.

במקרים הנ"ל ישנה אפשרות שבית המשפט ישתכנע מדברי הסנגור ולא ירשיע את הנאשם למרות שעבר עבירה פלילי.